שקר ושמו שוויון - חוק האברכים

חוק האברכים מלמד אותנו שוב שאין גבול לדמגוגיה ושקרים פוליטיים. ישי, גפני ונתניהו משתמשים בעקרון השוויון שדרש מהם בג"צ כדי לנסות ולהכשיר את השרץ, אך בין הפשרה המוצעת לבין שוויון אין כל קשר.

סטודנט לומד באוניברסיטה על מנת להשתלב בשוק העבודה. תקופת לימודיו קצובה ויש אינטרס חברתי-כלכלי לאפשר לו לסיים את לימודיו בהצלחה. אברך לומד בישיבה על מנת שלא להשתלב בשוק העבודה. לא די בזה שלימודיו לא מכשירים אותו לעבודה אלא שהם הסיבה לכך שהוא לא עובד. תקופת לימודיו לא קצובה והוא יכול ללמוד על חשבון הציבור כל חייו. לימודיו מנוגדים לאינטרס החברתי-כלכלי. השוויון היחיד הקיים בין שניהם הוא שמדובר בשני אנשים שלומדים.

למעלה מזאת, הנתונים מראים שכמעט כל מיליוני השקלים בהם מדובר יגיעו לכיסי האברכים ולא לסטודנטים.  הקריטריונים תפורים מלכתחילה עבור ציבור זה שלחלקו הגדול יש שלושה ילדים (ולאלו שאין סביר שיהיו בקרוב).  מאידך, רק לכמה מאות סטודנטים יש שלושה ילדים ולפיכך המלגות הללו לא ישפיעו בפועל כמעט כלל על ציבור זה. מדובר אם כך מלכתחילה בהענקת מלגה לעשרות אלפי אברכים והפשרה לכאורה שוויונית למראית עין בלבד.

שיח השוויון אינו רלבנטי להצעתם של ישי, גפני ונתניהו. שלוש טענות מרכזיות כן רלבנטיות – המשך התלות החרדית בקצבאות מעודד עוני וחוסר תעסוקה ורע הן לחרדים והן למשק הישראלי ולא יתכן שציבור עובד יהיה כפוי לממן ציבור שבוחר לא לעבוד; לימוד תורה ללא השתלבות בעבודה מנוגד לרוב ימיה של ההיסטוריה היהודית ומנוגד לגישתם של גדולי הלכה לאורך אלפיים השנים האחרונות ולפיכך עידודה אינה מעשה יהודי אלא ניצול ציני של אדם אחד את רעהו; אם מדינת ישראל מכריעה כאינטרס לאומי לעודד לימוד תורה הרי שניתן וצריך לקדם אותו בדרך שוויונית. כדי לעשות כן על החוק לקבוע שמלגה תינתן ללומד או לומדת לפרק זמן מוגבל, לכל היותר 5 שנים; עליו לחול על כל מי שיקדיש כמות שעות מסוימת בשבוע ללימודי יהדות בכל מוסד בארץ כולל בתי מדרש פלורליסטים, ישיבות חילוניות, בתי מדרש רפורמים, אוניברסיטאות וכד'; עליו לעודד תעסוקה ולא לבוא במקומה ולכן יש להתנות אותה בהשתלבות בשוק העבודה תוך שנה מסיום קבלת המלגה.

על מדינת ישראל להכריע האם יש לה אינטרס לאומי לעודד דווקא את העדפת לימוד התורה בצורתו החרדית המנצלת על פני לימוד תורה חילוני ויציאה לעבודה. אם מדיניות הממשלה היא שהציבור העובד בישראל יהיה כפוי לממן במיסיו ציבור הבוחר לא לעבוד, הרי שהיא צריכה להגיד זאת באומץ לבוחריה. אם כנסת ישראל רוצה לחוקק חוק מלגות לאברכים זו זכותה החוקית לעשות זאת, אך שתעשה זאת מבלי לשקר לציבור בנוגע למניעיה ולהשלכות חוק מעין זה. יש לקוות שאם היא תעשה עוולה מעין זו, יידע הציבור לבחור אנשים ראויים יותר לנהל את כספו.

(פורסם במוסף דה מארקר ובאתר הארץ, 31.10.10).